מהן תקנות ה-GDPR?
תחום הביג דאטה הוא אחד מהתחומים הטכנולוגיים המתקדמים במהירות הגדולה ביותר בשנים האחרונות. איסוף הנתונים ועיבודן בשיטות מתקדמות, מאפשר הצעה של שירותים שונים לאזרח, בין אם על ידי חברות פרטיות או המדינה. לצד היתרונות וההזדמנויות של איסוף הנתונים, יש בהם גם איום על חירות הפרט. מסיבות אלו, חוקק האיחוד האירופאי את תקנות ה-GDPR. מדובר בתקנות אשר נועדו להסדיר חוקית את תחום איסוף הנתונים והמידע על אזרחי האיחוד האירופאי. מבחינת ישראל GDPR החלו להיות הנחיות מחייבות רק שנים לאחר החקיקה האירופאית. כמו אירופה, גם מבחינת ישראל GDPR הן למעשה תקנות אשר מסדירות את זכויות האזרח בכל הנוגע לשימוש במידע אודותיו. בין השאר, הן מעניקות לאדם את הזכות לדעת מהו המידע הנאסף אודותיו, את הזכות להורות לחברה למחוק את הנתונים שאספה, את הזכות לבצע בהם שינוי, ואת הזכות לדעת בכל מקרה בו הנתונים האישיים מועברים לגורם שלישי. התקנות מקנות זכויות אלו לכלל אזרחי האיחוד האירופאי, ומחייבות גם חברות גלובליות אשר מקום מושבן אינו באירופה.
בכל הנוגע למדינת ישראל GDPR הן הנחיות שאכיפתן חלקית בלבד
בכל הנוגע למדינת ישראל GDPR והגנת הפרטיות נתקלים במחסום קשה למעבר, נושא הביטחון. אמנם גם בתקנות המקוריות נושא הביטחון וההגנה על האזרחים הוחרג, אך בישראל מדובר בבעיה חמורה יותר, ולכן ההפרות של התקן רבות בהרבה. במדינת ישראל GDPR אכן מקנה לאדם את הזכות לדעת מהו המידע אשר נאגר אודותיו, ולדרוש מחיקה או שינוי שלו, אך בשונה מהאיחוד האירופאי, למדינה אחת קשה לאכוף על החברות את מסירת המידע הזה. לכן, בשונה מאזרחי האיחוד האירופאי, בכל הנוגע לאזרחי ישראל GDPR לא היה בשורה כה גדולה. אם חברה גלובלית פוגעת בזכות של אזרח אירופאי כפי שזו הוגדרה בתקנות, כל האיחוד מחרים אותה, מה שהופך את האיום לאפקטיבי במיוחד, בעוד שבמדינת ישראל GDPR הן פשוט תקנות חסרות שיניים.